top of page

1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  11  12  13 14  15  16 17 18 19

Anchor 1
Anchor 2
Anchor 3
Anchor 4
Anchor 8
Anchor 9
Anchor 10
Anchor 11
Anchor 12
Anchor 13
Anchor 14
Anchor 15
Anchor 16
Anchor 17

​1. הווילון התלוי בכניסה הוא הזמנה להיכנס אל חלל התערוכה. וילון הבד השסוע, המכונה נורן (NOREN), הוא חלק מהנוף הבנוי בכל רחבי יפן. ניתן לראות אותו, חלק או מעוטר, מתנוסס בכניסה לבתי עסק ומסעדות מרגע פתיחתם ועד שייסגרו, מסמן למי שמבחינים בו שהם מוזמנים פנימה. את הבאים לתערוכה שעוסקת בכלי ניקוי חשבנו שראוי לקבל בנורן עשוי סמרטוטים שנרקמו בעבודת יד במסורת הסאשיקו (Sashiko) היפנית.  נשים ביפן נוהגות להטליא בדים ישנים זה לזה כדי ליצור סמרטוט בד לעבודות ניקיון הבית. כך למשל חתיכה מקימונו הזכור מאירוע מהודר וחתיכה מסרבל שספג את בוץ שדות האורז נרקמו יחד ויצרו את אותו סמרטוט, שיביא איתו גם את האושר שאצור בפעולת הניקיון. כל אחת מדוגמאות הרקמה מאזכרת נושא אחר - עור כריש, נוצות ציפור, גלי הים וכוכבי השמיים. אלה נתפרו יחד בדוגמת משבצות שעל פי המסורת היפנית מסמלת פוריות.

​2. מטאטאי הניקוי הנפוצים ביותר ביפן עד למאה ה-17 יוצרו ברובם במערב המדינה, מסיבי עץ הדקל המקומי הגדל בעיקר במחוז אוקיאמה (OKAYAMA). המטאטא היפני נושא היסטוריה ארוכה ויש לו מקום של כבוד בכל רגע בחיי היום־יום. בראשיתו שימש המטאטא עבור טקסים דתיים: במסגרתם, טוהרו משטחים שאליהם הוזמנו האלים כדי לברך את האדמה ואת האדם. לימים התפתח עיצוב המטאטא והותאם לבתי העץ שהיו נפוצים בכל יפן. סיבי הדקל מהם עשוי מטאטא השורו-הוקי (SHOURO-HOUKI) נושאים בתוכם שמן טבעי העוזר לשמר את בוהקה של רצפת העץ. המטאטא עוצב בצורה שיצרה איזון מושלם בין משקל, עוצמה וגמישות, כדי לייצר חווית ניקיון מדויקת ככל הניתן.

3.  ברוב מקדשי השינטו השכונתיים עובד לצד כהן הדת נציג הקהילה האמון, בין היתר, על טיפוח ותחזוקת המקדש. מאאזאווה־סאן יושב מולי ומבקש ממני לנחש את גילו. 69? 70? ״אני בן 87״ הוא אומר לי בחיוך ענק. ״אתה יודע איך אני שמח וטוב־לב? כי כל יום בשעה שש בבוקר אני מגיע למקדש כדי לטאטא״. מאאזאווה־סאן מנקה בעזרת כלים פשוטים שהוא מייצר במו ידיו. הוא עובר בכל המקדש, מטאטא כל עלה שנשר מהעץ ולכלוך שהרוח הביאה. הוא מצחצח גם את עמדת שטיפת הידיים המקבלת את פני הבאים למקדש, מוסד חשוב של ניקיון במסורת השינטו. הניקיון הוא שמעניק לו את השקט הפנימי ואת שמחת החיים הנפלאה.

4.  כל פעולה הדורשת חתימה מתבצעת ביפן בעזרת חותמת אישית, המכונה האנקו (HANKO). חותמת קטנה זו מטביעה בדיו אדומה את שמו של בעליה באחת משלוש מערכות הכתב המרכיבות את השפה היפנית. רגע קבלת החותמת הוא משמעותי ביותר בחיי היפנים, ומסמל עבורם בגרות ועצמאות. יש מגוון פתרונות לניקיון ההאנקו, בהם מברשת ייעודית, נייר מסורתי הסופג דיו וחומר רך ובצקי שבעזרת לחיצות מדויקות מוצא את דרכו בתוך שקעי החותמת, ואוסף ממנה את כל שאריות הדיו. ערכות הניקיון להאנקו שומרת על החותמת מדויקת ככל הניתן, ללא זליגות של דיו או כתמים העלולים לבטל את תוקפה המשפטי.

5. בחודש אוגוסט, שיאו של הקיץ, נוהרים היפנים אל מקורותיהם ביום האובון (OBON) הבודהיסטי, המוקדש לנשמות המתים. ילדים והוריהם עולים לחלקת הקבר המשפחתית עם כלי ניקוי, על מנת לצחצח את מצבת הגרניט הכהה. דלי מים שוטפים את האבק, הסמרטוט מבהיק את האבן והמברשת המיוחדת מנקה את פנים החריטה הנושאת את שם המשפחה. בית הקברות של אאויאמה (AOYAMA) בלב טוקיו הוא אחד המקומות היפים בעיר. נדמה שאת חלקות הקבר שנמצאות שם יש מי שמטפחים בתדירות גבוהה יותר. מתחת לעצי הדובדבן ובין כלי הקטורת והפרחים הטריים נמצאים אינסוף סיפורים וזכרונות של אנשים שישנם ושאינם.

6. ליד כל כיור מטבח ביפן מוצב צב. הוא נוסך על הסובבים אותו מהתכונות שמייחסת לו התרבות היפנית — חוכמה, מזל ואריכות ימים. מקורו של הצב בהמצאה שלא היתה. ב-1907 נגוזה תקוותו של נישיו שוזאמון לייצר מרבדים מסיבי עץ הדקל (מישהו הקדים אותו). אשתו, בחוכמתה, החליטה להשתמש בשאריות הסיבים כדי ליצור מברשת לניקוי סירי המטבח שלה. הוכחה לאריכות הימים של המצאתם של בני הזוג נמצאת כיום בכל בית יפני: KAMENOKO TAWASHI, ״מברשת צב״ המכונה כך בשל דמיונה לחיה בעלת השריון. סיבי הדקל הקשים למראה יכולים להתמודד עם לכלוכים קשים במיוחד, אך יודעים גם לשמור על העדינים שבכלי הקרמיקה והזכוכית. 

7. אנחנו מתיישבים מול בימת המקדש וצופים בכהן הדת. הוא קיבל את פנינו כבר בכניסה, אבל עכשיו הוא עוטה על גופו לבוש צבעוני מרהיב וצועד אל עבר צידה השמאלי של הבמה שבו ממתין האונוסה (ONUSA). הוא מרים אותו אל האוויר, וברור לכולנו שהוא מטהר עכשיו את החלל שבו אנחנו נמצאים. האונוסה מונף מעל ראשינו, וכל אחד זוכה, על פי התור, בטהרה. הכהן מבצע מולנו את  הראאה (HARAE)— טקס  טהרה שמהווה את אחד מארבעת החלקים המרכזיים של כל טקס שינטו. האונוסה שבדיו עשוי מקל עץ בעל קצה מחודד, שאליו מוצמדים גזירי נייר לבן (SHIDE) בעזרת חבל מיוחד העשוי לרוב מצמח הקנביס. בצורתו הוא מזכיר מעין מטאטא, ואולי מכאן ברורה כל כך מטרת השימוש בו. פעם בחודש שורפים את גזירי הנייר ומחליפים אותם בחדשים, כדי לשמר את הקדושה ואת יכולת הטהרה.

8. במשך שנים רבות נהגו יפנים לנקות את אסלות בית השימוש שלהם בעזרת מברשת מעוקלת, עשויה סיבי דקל קשיחים. צורתה הייחודית של המברשת אמנם התאימה לניקוי האסלות, אך היא עוצבה במקור לניקוי כדי חרס גדולים מסורתיים לאחסון מים, שזו היתה הדרך היחידה לנקות את צדם הפנימי. בשנת 1980 השיקה חברת טוטו היפנית את אסלת ה-Washlet החשמלית, שסחפה את יפן בסערת קילוח מים דק, והפכה פריט חובה בכל בית יפני. עם השנים שוכללה האסלה מעבר לפעולת הניקיון הבסיסית, ומבחר כפתורי ההפעלה שלה מציבים כיום בפני המשתמשים בה אפשרויות שליטה מרובות — החל משליטה בטמפרטורת המושב והמים, כיוונון עוצמת הזרם ועד השמעת מוסיקת רקע שתאפשר פעולה דיסקרטית בתא השירותים. על מנת לנקות את זרנוק השטיפה הנשלפת של ה-Washlet, נפוצו ביפן טבעות ניקוי ייחודיות, שהופכות את המלאכה לקלה במיוחד.

9. מגיל צעיר מושיבה האם היפנית את ילדה בחיקה ומנקה את תעלת האוזן שלו משעווה בתנועות גילוף עדינות באמצעות מימיקאקי (MIMIKAKI) — מקל גירוד עשוי במבוק או מתכת דקה. טקס זה מסמל בתרבות היפנית את החיבור בין האם לבן. למרות שאת כלי הניקוי לאוזניים ניתן לרכוש בכל חנות נוחות במדינה, ברחבי יפן ניתן למצוא עדיין מקומות שבהם נשים לבושות קימונו מעניקות שירותי ניקוי אוזניים גם למבוגרים הכמהים לחוש שוב כמו ילדים בחיק אימם. חברה סיפרה בערגה כמה נהנתה בילדותה לנקות מדי יום את אוזניו של אביה המנוח. זה היה הזמן המיוחד שלהם, שממנו נותר לה זיכרון מתוק. 

10. החרב קטָאנַה (KATANA) פותחה במאה ה-14 עבור הסמוראים. ואולם, השימוש העיקרי שהם עשו בה לא היה בשדה הקרב, אלא כסמל סטטוס. הקטאנה עשויה מכמה סוגים של פלדה בדרגות קושי שונות. יצרנים המתמחים בכך מרכיבים אותה עד היום, בתהליך הנמשך קרוב לשלושה חודשים. כדי לשמור על בוהק החרב מושחים אותה בשמן מהול בתמצית ריחנית, ומייבשים אותה במטלית נטולת סיבים. תהליך הניקיון מסתיים בטפיחות מדודות ומדויקות של אוצ׳יקו (UCHIKO) — מקל שקצהו מלא באבקת שיוף, עטופה בכדור בד רך.

11. ביפן נהוג להתחיל את השנה בצורה נקייה ומשוחררת מכל הכתמים, הלכלוכים והדברים הרעים שנצברו בשנה החולפת. מנהג האוסוג׳י (OOSOUJI), שפירושו המילולי הוא ״הניקיון הגדול״, מתקיים לקראת השנה החדשה. לצד מלאכת הניקיון מנסים המקומיים להיפרד מכמה שיותר חפצים שאין להם עוד צורך בהם. הם נוהגים כך בבית, במשרד, בבית הספר ואפילו במרחב הציבורי. את הניקיון מתחילים באופן מסורתי באזורים הגבוהים ביותר בבית, ולשם כך יעיל במיוחד הכלי היפני הנפוץ האטאקי (HATAKI). הוא מורכב ממוט במבוק ועליו גזירי בד שמעיפים בקלילות את האבק שהצטבר בגובה. לצד האלמנט הפרקטי, נמצא בבסיס מלאכת הניקיון הגדול הזאת גם אספקט רוחני, שמקשר את הניקיון למזל טוב ולהתחלות חדשות.

12. יורי סאן ירשה את אוסף הקימונו הענק של סבתה של בעלה. עשרות מהם מקופלים בקפידה זה מעל זה בתוך נייר מסורתי שמגן עליהם, בצורה מלבנית שמידותיה תואמות בדיוק את גודל שידות הריהוט היפניות. אוסף הקימונו מחולק על פי סוג הבד ולפי הסיפור המצויר עליו, כדי להקל בהתאמת הלבוש לעונות השנה או לאירוע כזה או אחר (פריחת השזיף, למשל). לבישת קימונו היא לא אירוע של מה בכך, ואשה שתצא מביתה לבושה בחלוק המהודר תיזהר מכל סכנה שעלולה להכתים אותו. מברשת מסורתית מסייעת בניקוי הקימונו. היא קטנה וקשה, וקשה לדמיין כיצד היא ניצבת מול בד המשי העדין. הסוד הוא בתנועות קלות של טפיחה חוזרת עם ראש המברשת על הבד. לאחר הניקוי מקפלים את הקימונו בעדינות, ומחזירים אותו אחר כבוד למקומו בארון עד לאירוע החגיגי הבא. 

13. היפנים צדים הרבה דגים  (כ-8.5 מיליון טונות מדי שנה)  והם אוכלים אותם בארוחות הבוקר, הצהריים והערב גם יחד. הדגים הניצודים מופשלים מקשקשיהם בתנועות גירוד חזרתיות בעזרת כלי ייחודי העשוי עץ ומתכת, ולאחר מכן תוכנם מנוקה בעזרת מברשת העשויה במבוק בצורתה המקורית וכיום נפוצה ביפן גם גירסת הפלסטיק המקורזלת. הסניטציה ביפן כה טובה עד שדגים נאים מוגשים לשולחן בטמפרטורת החדר, מה שמאפשר לסועדים לספוג את מלוא טעמם ולחוש את מרקמם

הנימוח. 

14. מחצלות הטטאמי (TATAMI) החלו לרפד את רצפות העץ של בתי העשירים ביפן כבר במאה ה-12, אך רק בתקופת אדו, החל מהמאה ה-17, הפכו לכיסוי הרצפה המקובל ביותר במדינה. המחצלת מגיעה במידות קבועות, וכדי לאמוד את גודלו של חדר נהוג לומר כמה טטאמי נכנסים בו. כיום  ניתן למצוא מחצלות טטאמי בעיקר בבתים מסורתיים, אך גם בבתים מודרניים נהוג לעיתים לבנות חדר מסורתי המכונה ״חדר הטטאמי״. את הטטאמי מנקים בעזרת מטאטא שפותח באזור קאנטו שבמזרח יפן. הוא עשוי סיבי צמח ממשפחת התירס שנשתלו ומויינו בקפידה כדי לייצר את המטאטא המושלם. סיבי התירס העדינים לא פוגמים בסיבי הסוף שמהם ארוגה המחצלת, ומצליחים לחדור ככל הניתן למרווחים הצרים כדי לנקותם. 

15. הדרך אל בית התה היפני חולפת דרך גן מסורתי, שמכין את הבאים בשעריו לחוויה שהם עומדים לעבור. טקס התה אינו מתמקד רק בשתיית המשקה, אלא גם בריגוש המתלווה לתחושת האירוח העילאית. חדר התה והגינה המובילה אליו מלאים בעזרים סמליים, שמצד אחד מדגישים את המאמץ שהקדיש לכך המארח, המאסטר של טקס התה, ומצד שני מנסים לגרום לדברים להיראות טבעיים וחסרי מאמץ. בזווית העין נראה זוג מקלות שנועד לאיסוף הסופי והכמעט־סימבולי של העלים שהתפזרו בגינה. הגוון הירוק שלהם מעיד שהם גולפו לאחרונה מגזע במבוק טרי, שצבעו עדיין לא דהה. הם מונחים מעל לגומחת אבן, עדות להכנות שנעשו לקראת הגעת האורחים. בחדר התה בוערות הגחלים מתחת לכלי הברזל שבו מחממים את המים. גחלים אלה יוצרו בתהליך מיוחד המפחית לחלוטין את כמות העשן שהן מפיצות. כשהן יהפכו לאפר בהיר, קל ודק, ינקה אותו מאסטר התה משפת כלי המים בתנועות קלות בעזרת האבוקי (HABOKI) — מטאטא עשוי נוצות ציפור. כל טקס תה נושא אופי אחר, שעל פיו ייבחר גוון הנוצה. ההאבהוקי היקר ביותר עשוי מכנף שלמה של אווז, ונדיר לראותו מפני שהוא משמש לניקוי חדר התה שלא בנוכחות האורחים.

16. קנזאן (KENZAN) הוא אחד מכלי הבסיס שבו משתמשים כדי לעצב את סידורי הפרחים היפנים  — איקבנה (IKEBANA). למסורת האיקבנה יש היסטוריה ארוכה וקשר עמוק הן לזרם היפני של הבודהיזם והן לתהליכים חברתיים שהתרחשו לפני מאות שנים. כיום פועלים ביפן בתי ספר מפורסמים ללימוד אמנות סידור הפרחים, וכולם משתמשים באותו קנזאן — בסיס עופרת שעליו מסודרים קוצי נחושת או אלומיניום בשורות צפופות. ישנם מספר כלים יעודיים לטובת ניקוי הקנזאן, כשהבולט ביניהם הוא כלי דמוי מגרפה קטנה ועדינה שיכולה לעבור בין קוצי המתכת. כלי נוסף מורכב ממחט העוברת ומנקה את שאריות הפרחים שנתקעו על הקוצים, ומדופן נוספת המיועדת ליישר קוצים שהתעקמו בין שימוש לשימוש. 

17. לפני שכף הרגל דורכת בתוך האמבט החם, הגוף כולו נשטף מאותה הכף ועד קצה הראש. כך עושים בסנטו (בית הרחצה הציבורי), באונסן (הנובע באופן טבעי) ובאופורו (האמבט הביתי). הטקסיות הכמעט קבועה של ניקוי הגוף מתחילה בישיבה על שרפרף או על הרצפה לצד ברז מים שלחיצה עליו מאפשרת זרם מים לפרק זמן משתנה. המים ממלאים את הדלי שאליו בוודאי תוסיפו סבון, ומגבת הרחצה הקטנה משמשת לעזר במלאכת הצחצוח היסודי של הגוף. כאן, בעירום מוחלט ובין פעולת ניקיון אחת לשנייה, מתכנסים חברי הקהילה למפגשים החברתיים החשובים ביותר בכל יום. 

18.  נועם לוינגר / מחקר קנטה #4 (רואה את הגוף שלו זז בזמן שהוא מנקה) // הצבת וידאו לשני מסכים, 03:40 דקות 
 

עבודת הוידאו ״מחקר קנטה #4״ היא המשך של גוף יצירה בהשתתפות קנטה מורי שחלקים ראשונים מתוכו הוצגו בטוקיו בשנת 2021.  עבודה זו נוצרה במיוחד עבור ״תנועה נקיה״ והיא מציגה מחקר מצולם שעוקב אחרי רעיון הזיכרון הפיזי ובוחן את מחוות הגוף המלוות את האחיזה והשימוש בחלק מכלי הניקיון המוצגים בתערוכה.  

19. שיחות על ניקיון - מקבץ ראיונות שנערכו על ידי אריה רוזן והוקלטו ברחבי יפן בשנים 2019-2022. 

Anchor 5
Anchor 6
Anchor 7
Anchor 18
Anchor 19
bottom of page